יום רביעי, 26 בנובמבר 2008

אקסיומות פרסומיות

אסף המר
למה נשים תמיד אוכלות צהריים לפני גברים?
לאן נעלמים כל העטים האלו?
למה הסקיצות הכי טובות תמיד נפסלות?
למה יש יותר נשים מגברים בעולם התקציבאות?
למה יש יותר גברים מנשים בעולם הקריאייטיב?
למה תמיד כשמגיע איש המחשבים, הבעיה נעלמת?
מי המציא שהלקוח תמיד צודק?
למה בסטודיו תמיד חולים יותר?
האם גם במשרדי "המוסד" עוברים עכשיו ל-indesign?
יש בעולם טראפיק גבר?
מי זה השרת הזה שמחזיק את כל המחשבים ואיך הוא בדיוק נופל?
למה ברכות יום-הולדת יוצאות הכי קריאטיביות?
האם יש שלט מעל ראשו של הלקוח, בו כתוב: "לא תאשר סקיצה ראשונה"?
כשבחו"ל מסתכלים על קריאייטיב מהעולם, זה אומר קריאייטיב מישראל?
למה לוקח הרבה יותר זמן לאשר מודעה מאשר לייצר מודעה?
האם בכל סטודיו בארץ יש אלכס?

יום שלישי, 25 בנובמבר 2008

איזה בעסה להיות אילן שילוח

מאיר גל
לפעמים אני חושב, איזה בעסה להיות אילן שילוח...
ואיזה כיף להיות פירסומאי חרדי.
הרי השוק שלו לא גדל. הוא לא מתרבה.
ליד קצב הריבוי הטבעי החרדי הוא נראה אפילו די בנסיגה...
קצב הריבוי הטבעי והכניסה הבלתי פוסקת של השוק החרדי לתחומים נוספים, או של תחומים נוספים לתוך השוק החרדי יוצרת מצב של תלות גוברת והולכת בשוק החרדי.
יותר ויותר חברות והאמת, שכבר כמעט כולן פועלות בשוק החרדי.
הסיבה המרכזית בחישוב פשוט היא:
אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.
הרבה.
יותר.

כדי להבין כמה הצרות של אילן גדולות צריך להבין כמה השוק החרדי לא מקבל.
לפעמים אנחנו לא מקבלים 3% מתקציבי השיווק בחברות שבהם משקל החרדים הוא פי 4 - 5 ויותר.
כבר היום, אם חברות היו מחלקות לשוק החרדי רק חצי ממשקלם בפעילות של הלקוח מפת הפרסום בישראל היתה משתנה מקצה לקצה.
וזה הופך אותנו, הפירסומאים החרדיים לאופטימיים.
כי אנחנו יודעים שהחישוב שלנו פשוט:
אנחנו מייצרים הרבה יותר צרכנים.
הרבה.
יותר.

אז בזמן שאילן והחבר'ה משקיעים באינטרנט שאוכל להם את הטלוויזיה
אנחנו ממשיכים לייצר צרכנים.
יקח שנה, יקח שנתיים, יקח חמש. בסוף זה יקרה.
בעצם זה כבר קורה.
יו, איזה כיף להיות פירסומאי חרדי...

יום שני, 24 בנובמבר 2008

שיעור ב-Cross brand

Cross brand היא אסטרטגיה חוצת מותגים שמטרתה ליצור מעטפת תקשורתית אחידה למספר מותגים שונים.
תארו לעצמכם את המשימה הבאה: לפרסם יחד כמה מותגים בתחום הכביסה (קליה - מתמחה בהסרת כתמים, קולון - אבקת הכביסה הטובה ביותר, קלגון - למניעת נזקי אבנית במכונת הכביסה, כולם מביתReckitt Benckiser ) כשהקשר בניהם הוא קשר עקיף בלבד. המטרה היא להעביר בחדות את המומחיות וה-USP של כל מותג, ולמצוא למותגים הללו "מטרייה תקשורתית" אחידה ואמינה, שתוכל לתקשר את המסרים השונים בבירור ובעוצמה כמהלך Cross brand, ולנגוע כמה שיותר בצרכן הפוטנציאלי (וכל זאת - בלי להראות נשים, בלי טלוויזיה ואינטרנט, כמובן)

ציד התובנות
אז יצאנו לרחוב, שאלנו נשים וגברים, והתחלנו לחפש רמזים: מהם הרגלי הכביסה במגזר החרדי? (המון כביסה, לעיתים - כמה מכונות ביום) מה חשוב לאמא החרדית ? (שלא יהיו כתמים, שהילדים יהיו נקיים ומטופחים) מה ניתן לאפיין כהנהגות שונה יחסית במגזר? (כמות גדולה מאוד של בגדים לבנים, שימוש נרחב במכבסות, לניקוי חליפות)...
מכבסות!

מפעילים ת'מכונה
המכבסה היא כתובת יחידה שתחתיה ניתן לקשור מסרים אחדים בתחום הכביסה, היא מקום שנתפס ככתובת למקצוענות בתחום, משתמשים בה המון במגזר בגלל השימוש התכוף בניקוי יבש, ו... היא גם יכולה להפוך לפלטפורמת קד"מ מצוינת!
מכאן והלאה המלאכה נעשתה קלה יותר, אבל למה לספר לכם.
צאו לרחוב, ותמצאו בכל מכבסה חרדית את קמפיין השטח הגדול של קליה, קולון וקלגון - "בעלי המכבסות ממליצים", תשמעו מבעל המכבסה מילה טובה על המותגים, ואולי גם תקבלו דוגמית לניסיון.




יום ראשון, 23 בנובמבר 2008

ב"ה יום-יום

מאיר גל

ראשון על הבוקר ובכל בוקר, "התעוררות" עם ידידיה מאיר תוך כדי התארגנות.
המודיע ויתד בדרך החוצה.
בשני "מרכז העניינים", שני בלילה הדבקות.
בשלישי "יתד הגדול", "מדורים" המודיע, קול העיר ירושלים.
ברביעי משפחה, בקהילה, שעה טובה, המחנה החרדי, יום ליום, קול העיר בני ברק וכל השאר...
ברביעי אחה"צ פילרים.
בחמישי יתד המודיע שבת, חמישי בלילה הדבקות.
בשישי השוואות עמודים, מיקומים, סטריפים, אוזניים, שת"פים, תוכן שיווקי, ידיעות יח"צ, וטורי מערכת.
כל ערב ב-19:00, מהדורה מרכזית עם מוטי,
כל לילה בחצות, הקול החרדי.
על הדרך כמה פלאיירים,
2 חוברות,
פעילות דיילים,
סגירת הגרלה,
2 פרזנטציות ללקוחות חדשים
2 פרזנטציות ללקוחות קיימים,
קצת צעקות על המיקומים,
3 הפצות של דיוורים רוויים...

אם זה לא חלק בלתי נפרד מהיום ומהשבוע שלך,
אתה לא פרסומאי חרדי.

לבלוט מעל כולם - זה הקול!

אסף המר

הנה זה מגיע עוד פעם ונוחת על שולחני:
"נא לכתוב תשדיר חדש למאוחדת"

אני מודה, מבין כל העבודות שאנו מייצרים במשרד, תשדיר חדש לרדיו זה אחת מהמשימות האהובות עליי ביותר.
אוסף המגבלות שיש בתשדיר לרדיו, עושות אותו למאתגר ויצירתי במיוחד.
תחשבו, מדובר רק בחוש אחד, חוש השמיעה.
אתה מנסה להתחבר לצרכן שלך דרך האוזניים בלבד. זהו. הוא לא רואה, לא קורא, לא טועם, פשוט מקשיב, וגם זה לא תמיד... בתוך רצף הפרסומות האינסופי שתוקף את המאזין, קשה לייצר תשדיר אחד בולט.

תוסיפו לזה את מגבלת ה-30 ש' לתשדיר, מה שאומר מקסימום 60 מילה לתשדיר, וגם זה לא תמיד נכון כי יש סאונד אפקט וכו'. ובכן, לפנינו משימה קשה ומאתגרת במיוחד.

אז איך עושים את זה? אין לזה נוסחה אחת, זה משתנה מלקוח ללקוח, לכן זה גם כל כך יפה. פעם זה גי'נגל לתנובה על בסיס שיר של אריק איינשטיין (בתחנה חרדית!), פעם זה קטע חזנות לשנה החדשה ממאוחדת, פעם זה קריין מוקצן ל-012 סמייל, ופעם זה ג'ינגל לגלידות ריאו שלא דומה לשום דבר ששמעתם...

הנה כמה דוגמאות לתשדירים שאני מקווה שבלטו ועשו את העבודה, אני חוזר לעבוד, יש לי תשדיר חדש למאוחדת, זוכרים?

קריאייטיב חרדי? מי אמר שאין חיה כזו?

תמיר פרבר
שואלים אותי לא פעם, איך "אתם" מצליחים ליצור קריאטיב? בלי פרסומות, בלי נשים, בלי גאידמקים, בלי און-ליין ואוף-ליין, בלי אינטרנט ועוד הכול צריך לעבור את "המבקר", איך אפשר?
ואני שואל, איך אפשר שלא? הרי השוק רועש מפרסומות בטלוויזיה, הקריינים צועקים מסרים צעירים וחצופים, שלטי החוצות משתלטים על גוש דן, וכל פסטיבל שנפתח נועד לקדם את האינטרס שלו.
אז דווקא בתוך ההמולה הזה, יש עוד מקום אחד שמאתגר אותנו מתוך ההגבלות להוציא קריאייטיב אחד, חד ומדויק, אמיתי ונכון – קוראים לזה קריאייטיב חרדי.

הנה לדוגמה, קמפיין ליופלה לבן של תנובה. התבקשנו לדבר על עיכול, מבלי להראות עיכול.


לסיום, איך אמר פעם חכם סיני? "קריאייטיב זה כמו טשולענט, אתה לוקח את החומרים הכי טובים, מערבב, וכל פעם יוצא לך משהו אחר..."

פרה פרה, ויוצאים לדרך!

לכבוד השקת הבלוג החרדי הראשון, סטודיו גל אורן מציג: פרה פרה.
משהו קטן ומצחיק שנוצר בשעות הקטנות של הלילה...



פרה:
כרמית עמר

דובי:
רוברט מיזיקובסקי